<h1>ארחות חיים הלכ' טהרת כלים סימן ב'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
כתב גאון מלוי וערוי יועיל לכל שתשמישן על ידי צונן אבל אי ידעינן שנשתמש בו על ידי חמין אין לו תקנה אלא על ידי הגעלה. כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שצריך להוסיף בכלי או בנאד כעין גדנפא כדי שיעלו המים על פיו או שיחזור ויהפכנו על פיו בתוך כלי מלא מים ג' ימים אחרים. כתב הר' משה ב"ר יהודה ז"ל כל כלי שצריך להטותו על צדו כשמערה ממנו היין אין זה מכניסן לקיום שמפני הנענוע לא יתקיים בו היין ואין צריך מלוי ועירוי ולזאת הסברא אין הברוק"ש הגדולים והשמאלש ברלאד"ש שאין להם ברזא למטה בשוליהן אין צריכין מלוי וערוי. והראב"ד ז"ל הצריך מלוי וערוי לכל כלי שמשהין בו היין ג' ימים ולפירושו אותן הבקבוקין גדולים צריכין מלוי וערוי ג' ימים ואפילו אין להם ברזא והטעם שבשלשה ימים נקרא מכניסן לקיום דכבולעו כך פולטו כשם שפלטו בשלשה ימים רצופים במלוי ועירוי משמע שכן בליעתו. כך מצאתי כתוב. שכתב הראב"ד ז"ל כי הדברים האלו [הם] מקובלים אלי. וכתב הרשב"א ז"ל אותן קנקנים קטנים או בקבוקים או אותן הבוטאש של עור שמוליכין בהן יין הולכי דרכים אע"פ שאין מכניסין לקיום הרי הן כמכניסין לקיום וצריכין מלוי וערוי לפי שתדיר ממלאים אותו ומערין אותו. וכן נמי כתב הראב"ד ז"ל וז"ל. "וכל כלי סתום מכל צדדיו מתקיים בו היין שאין האויר שולט בו וצריך מלוי וערוי ולפי זה כל בקבוק ואפילו קטן צריך מלוי ועירוי. וכתב הר"י מקורביל ז"ל אותן הגושטא"ש והקאנד"ש של גוים ר"ת ז"ל התירם בסוף ימיו ואומר דוקא להם שהיו נודותיהן של עור בעינן עירוי או הגעלה אע"פ דאין מכניסין לקיום לפי שהרבה זפת צריך לעור יותר מכלי עץ ויותר דבוקה הזפת בהו אבל קנאד"ש וגושטא"ש שהן של עץ וזפופות זפתן אינה דבוקה כל כך כמו בעור ומותרות בשכשוך ואעפ"כ לא היה עושה מעשה להתירן בשכשוך אלא בדיעבד אם נתן בהם יין כשר אבל [הני בקבוקים של גוים שהן של עץ בעי הגעלה או מלוי וערוי משום דמכניסין לקיום אפילו אינן] זפותין דזימנין דמשהו בהו גוים יינן יום או יומים עכ"ל. ור' אליהו ז"ל היה מתיר לכתחלה אותן הגושטא"ש והקנדא"ש של עץ זפותות בשכשוך. והטעם לפי שאין מכניסין לקיום.
ואותן של ישראל ויש בהם משקה [טופח] ונוגע בהם גוי אסורין אם לאו בערוי והגעלה דומיא דנאדות יין שאין מכניסין לקיום דבעו עירוי. ומיהו אם יש הפסד גדול כמו שמשך בהן יין הרבה אין לאסור אם שכשכן במים תחלה או אם היו יבשים כשמשך בהן היין תחלה דשמא נודות דוקא שהן של עור בלעי טפי ובעו ערוי אמנם לכתחלה בעו ערוי או הגעלה ולא סגי בשכשוך דזמנין דנשר הזפת במקומות היין ויש מקומות מלאות (מים) [יין] ולא סגי בהדחה ובנגוב כך כתב הבעל התרומה ז"ל. וכן נמי כתב הר' [מורי] ז"ל.
<h2>דף לג:</h2>
וחבית של גוים אע"ג דעבד קינסא אסור אבל לכפותן על האש ולעשות האש גדולה עד שתהיה היד סולדת בו בדפני החבית מבחוץ דיו בכך.
<h2>דף עד:</h2>
ואותן של ישראל ויש בהם משקה [טופח] ונוגע בהם גוי אסורין אם לאו בערוי והגעלה דומיא דנאדות יין שאין מכניסין לקיום דבעו עירוי. ומיהו אם יש הפסד גדול כמו שמשך בהן יין הרבה אין לאסור אם שכשכן במים תחלה או אם היו יבשים כשמשך בהן היין תחלה דשמא נודות דוקא שהן של עור בלעי טפי ובעו ערוי אמנם לכתחלה בעו ערוי או הגעלה ולא סגי בשכשוך דזמנין דנשר הזפת במקומות היין ויש מקומות מלאות (מים) [יין] ולא סגי בהדחה ובנגוב כך כתב הבעל התרומה ז"ל. וכן נמי כתב הר' [מורי] ז"ל.
כתב הר"ף ז"ל אותן חביות של גוים דמשתרו בערוי אם מלקט הנסרים במלקט ורהיטני מבפנים סגי בכך בלא ערוי דהא ערוי גופיה אינו מפליט רק כדי קליפה ואם כן אינן בולעין רק כדי קליפה ומ"מ אם נתן בהן יין בלא ערוי וקליפה משתרו משום דאותה קליפה משתריא משנתבטלה בששים. וכן עבד עובדא ר"י בנפשיה. והרשב"א ז"ל כתב וז"ל יש מגדולי המורים שהורו שבליעת היין אפילו בכלים שמכניסין לקיום מועטת ואינה נכנסת ביותר מכדי קליפה ולפיכך אם העביר עליהן מלקט ורהיטני או קלפן בקרדום הוכשרו וכן הורו רבותי ע"כ. כתב הר' דוד ב"ר לוי ז"ל כבר ביארנו שאין שום דבר עומד בפני מלוי וערוי ואם מלא וערה ג' פעמים מעת לעת נכשר כל כלי וצריך להמתין המים מעת לעת ואם יעמדו שם המים יותר מעת לעת ליכא קפידא. ובלבד שישנה המים וישלש ושלא יעמוד שם פחות מעת לעת אבל לא סגי בשהיית המים ג' ימים לפי שהמים באין להפיג טעמו של יין ושערו חכמים שמעת לעת מפיגין קצת ומה שנשאר שם מפיגין השניים וכן השלישיים ואם שנה המים פעם או שתים ביום לא הפסיד ובלבד שיעשה כן ג' ימים ואם מלא ועירה בסרוגין כגון שמלא וערה יום אחד והפסיק יום או יומים לא עשה כלום ואע"פ שהשלים לערות ולמלאות שני ימים אחר כך לפי שצריך שיבאו המים זה אחר זה בעוד שהכלי רך ורפוי כדי שיבאו המים בתוכו ויפיגו טעמו והרשב"א ז"ל כתב מלא אותו ג' ימים בין בימים רצופין בין במפוזרין מותר ע"כ.
